הסיבה שאני מסוגל להיות מאמא שהייה בבית היא חרב פיפיות. לבעלי, מייק, יש עבודה פנטסטית, עם זאת זה די תובעני. פעמיים בשנה בדרך כלל הייתי הורה יחיד במשך 4-6 שבועות, בעוד שהוא עובד 12-14 שעות, 7 ימים בשבוע. כחמישה שבועות אל תוך העונה האחרונה של הורות חד הורית, הבעל שלי זעזע אותנו בכך שהגיע לבית מוקדם ביום שישי אקראי. בשעה 11 בערב הוא שלח לי טקסט כמו גם שאל אם אני רוצה לצאת לארוחת צהריים – של התוכנית התגובה הייתה “כן.” נענה במהירות עם “איך?”
הדבר הבא שידעתי, הוא הלך בדלת האחורית עם אגרוף פרחים כמו גם כמעט עברתי על הספה מעומס יתר של הלם כמו גם אושר. הוא חשף שהוא לוקח אותי כמו גם את הילד שלנו אלי למלח ים, מסעדה חיצונית אידיאלית באמצע פארק, כמו גם לצאת לטיול סביב המפלים הקרובים ברגע שאלי התעורר מנמנם בבוקר שלו ו
הייתי כל כך אקסטטי, שהתחלתי מייד לארוז את ציוד התינוקות שלנו כמו גם ברגע שאלי היה ער, היינו מחוץ לדלת.
ביום כל כך מדהים, לא היינו היחידים עם הרעיון הזה, כך שהקווים היו ארוכים כמו גם השירות היה איטי במסעדה. כדי להשאיר את אלי במפרץ האכלנו אותו כמחצית משקלו בצ’ריוס כמו גם במים. רק רציתי שהבאתי מספיק צ’יריוס כדי לעשות את אותו הדבר. עם זאת כמבוגר, אתה צריך להיות האדם האינדיבידואלי, נכון? לעתים קרובות להיות מבוגר זה מעצבן להפליא.
אחרי ארוחת הצהריים הלכנו עם הפארק לראות את המפלים כמו גם רודפים אחר הצללים שלנו.
אחד הדברים האהובים על אלי לעשות תוך כדי בדיקת החצר האחורית שלנו הוא לבחור את שן הארי הצהוב כמו גם 1) לאכול אותם או 2) למסור לי אותם. (מה שגורם לי להרגיש די נהדר שמעולם לא הייתי צריך להראות לילד שלי שמספקת פרחים לאמא זה דבר נהדר לעשות!)
לפני שהבנו את זה, אחר הצהריים הטוב ביותר הסתיים כמו גם אלי הוצא את עריסתו במשתלה בזמן שמייק פדה על הספה לפני שהוא היה צריך לחזור לעבודה למשמרת אחת נוספת. יצאתי החוצה כדי שלא הייתי מפריע לבנים שלי, תוך הערה נפשית כדי לארוז הרבה יותר צ’יריוס בתיק החיתולים לטיולי צהריים מפתיעים נהדרים כמו היום.