דניס אינו שם משק בית, והוא גם לא שם משפחתו של השחקן המועדף עלי. דניס אינו דמות מיצירה מצוינת של ספרות ספרותית. למעשה, דניס הוא אפילו לא שמו של בני. שמו ג’וליאן, כמו גם עכשיו שהוא בן שבע, לעתים רחוקות אני לא מצליח לזכור את זה.
אבל באותם ימים ראשונים בבית החולים, כאשר סיפנו לראשונה לראשונה את בננו שזה עתה נולד, “דניס” היה השם הפרטי שזינק לשפתיי כשהתייחסתי אליו.
למה?
כי דניס היה שמו של החתול שלנו.
השותף לחדר החתול שלנו, שבמשך השנה האחרונה שלט בתשומת ליבנו, תפס את ליבנו לפני הורים בגמישותו, אירח אותנו בנימוסיו הנסחיים, כמו גם הסחתנו אותנו כשנפלנו עם חודש אחר חודש של אי ההרות, איכשהו עבדו השיטה שלו למוחנו כל כך עמוק עד שדניס בסופו של דבר היה שם נרדף ל”היצור הזה שאנו נצרכים בו מטפלים בו. ”
וכשג’וליאן בכה בחוץ בבסינט שהונפק בבית החולים, החצי השני שלי כמו גם אני הודיתי, “כמעט קראתי לו דניס!” המשכנו לחמוק כמו גם להתקשר אליו דניס במוחנו או לצאת בקול רם במשך השבועות הראשונים.
שמעתי מאמהות אחרות שהן התקשו לחבר את שם ילדם החדש לתינוק כשהוא או היא הגיעו. במקרים מסוימים, שם חיית המחמד הוא השם המתמודד, כמו גם בחלקם, אחד נוסף שנולד לאחרונה בתינוק במעגל החברתי שלהם.
כשדיברתי לראשונה עם חברתי הטובה רחל בעמידה ללידת בתה השנייה, אמרתי, “תזכיר לי, האם בחרת לאה או מאיה?” כמו שהיא הודתה, “זו מאיה, עם זאת אני לא בטוחה שזו הייתה הבחירה האידיאלית; אני כל הזמן שוכח! ”
האם גילית את זה קשה לזכור את שם התינוק שלך בהתחלה?